למחנה הבסיס בדילוגים

התחלת ההליכה לכפר דוקלה הייתה התחלה מישורית אך למרות זאת בגלל הגובה, הרוח והדרך הסלעית והלא ברורה, היא הייתה קשה ורצופת הפסקות. לאחר כשעת הליכה התחילה עלייה תלולה שבסופה גשר המחבר אותנו ישירות לדוקלה. בסופו של דבר, הגענו לאחר שעתיים וחצי ועלייה של 400 מטר לדוקלה. בגבהים האלה לא מומלץ לעלות יותר מ-600 מטרים ביום אך בגלל שהרגשנו טוב והשעה עוד הייתה מוקדמת, החלטנו לחלוף על דוקלה ולעלות עוד 300 מטרים לכפר הבא: ״לובוצ׳ה״. בסופו של יום עלינו 700 מטרים ב4.5 שעות. הגענו ללובוצ׳ה והתמקמנו, יחד עם חבורת שוודים וקנדי אחד שפגשנו עוד קודם לכן, בג״ה קטן ורעוע שממש מט ליפול בכל רגע אבל החדר היה בחינם אז מי אנחנו שנגיד משהו... אחרי ארוחת ערב מלאת דאל באט, שלנו ושל חברינו השוודים, הלכנו לישון. השינה הפעם הייתה יותר טובה לי... מסתבר שהתחלתי להרגיש ממש בן בית בגבהים הללו וכך גם לירן. בוקר יום חדש והתכוננות לקראת הגעה לכפר גורקצ׳פ ולבייס קאמפ ממש היום ! הליכה שהייתה מאוד קשה ללירן (שיצאה מקטגוריית בני/בנות הבית בגבהים האלה באותה שניה) במהלכה עלינו 260 מטר בשלג ובנוף מדהים של נהרות קפואים ומונומנטים לזכר נופלים בנסיונות טיפוס לפסגת האברסט מכוסים בדגלי תפילה טיבטים. בסוף הדרך הגענו לגורקצ׳פ. כפר (אם אפשר לקרוא לו כך) שמורכב מ3 ג״ה סבירים, שכל תכליתו היא לתת מחסה ומקום לינה למטיילים. הנחנו את הציוד באחד הג״ה ויצאנו לעבר הבייס קמפ. הבייס קאמפ הוא בעצם המחנה בו מחכים כל אותם יצורים שהולכים לנסות להעפיל לפסגת האברסט. הליכה קלילה ונטולת תיקים של שעה וחצי הביאה אותנו לבייס קמפ. בבייס קמפ עצמו אין מה לעשות... המקום מורכב מהרבה אוהלים, קצת זבל והרבה אנשים שמחכים לאור ירוק לצאת לטיפוס. הצטלמנו ליד השלט המפורסם כמו כל מטרק טוב, בהינו בקבוצה של אנשים רוקדים כי הודיעו להם שהם יוכלו לצאת ביום שלמחרת והתחלנו לחזור חזרה את 200 המטרים שעלינו מגורקצ׳פ לבייס קמפ. הדרך חזרה ( כמו הדרך הלוך) הייתה מלאה באגמים קפואים ושלג ושלא כמו בדרך הלוך, גם התחיל לרדת שלג ונהיה קר מאוד. באותה הנקודה בדיוק פגשתי בזוג עופות מוזרים שחיים בגובה הזה.. זוג עופות שלא עפים ונראים כמו הכלאה בין תרנגול, טווס וארמדילו. נופפתי להם לשלום וחזרנו לגורקצ׳פ.

ברקע: גורקצ'פ