ההתחלה הייתה בעלייה קטנה ולירן החלה להשתמש במקל ההליכה וסיפרה שהוא עוזר לה באופן יוצא דופן. ״מה כבר המקל הזה יכול לעזור כל כך?!״ אמרתי והמשכתי ללכת ללא עזרתו. בשלב כלשהו הגענו לעלייה תלולה של כ700 מטרים והחלטתי שזהו הזמן לעשות הרצה למקל. מדהים. מי היה מאמין שהמקל המחורבן יול כל כך לעזור ?! כאילו יש עוד רגל שסוחבת אותך עוד ועוד קדימה! אחרי עזרה ממקל ההליכה הגענו לדבוצ׳ה. שוב קיבלנו חדר בג״ה סביר (מינוס) והחלטתי ללכת להתקלח (מנמצ׳ה מקלחות חמות עולות כסף) במחיר של 400 רופי. תחילת המקלחת במים רותחים אך זרם חלש מאוד, באותו רגע לא יכולתי להגיד כלום כי הייתי כל כך מסריח והתחיל להיות קר באיזור כך שמקלחת הייתה דבר קדוש ונחוץ ביותר. באמצע המקלחת המים נהיו קפואים... כן כן בדיו בשלב שסיבנתי את עצמי ורציתי לשטוף הסבון ממני... אז הם נהיו קפואים (לא קרים- קפואים!). אחרי המתנה של 5 דקות שמתי עלי מגבת ויצאתי למצוד אחר בעלת הג״ה שהביאה לי מים חמים בדלי לשטוף ממני את הסבון וברוב חוצפתה גם חשבה שאשלם מחיר מלא על חצי מקלחת.. אמרתי לה ״חצי מקלחת חצי מחיר״ וכך היה. אחרי הלילה עפנו מהמקום הזה והלכנו לכפר הבא. מה שהיה לנו מוזר הוא שכשהיינו באנפורנה בגבהים כמו שהיינו אז, המקום היה עטוף בשלג ופה כלום... פשוט אף פתית שלג! בהמשך ההליכה עברנו שוב נופים מדהימים והגענו לפריצ׳ה. עיירה באמצע עמק גדול עם רויות משוגעות וחזקות ! מהר נכנסנו לג״ה והתמקמנו. אחרי ארוחת הערב הזמנו לעצמנו שוקו חם שלא היה מבייש את מקס ברנר עצמו ויכול היה לשמח כל לבב אנוש (מה שאכן קרה). אחרי שינה בינונית עקב מחסור בחמצן בגבהים הללו, קמנו לבוקר שכולו שלג! מה שנקרא, תזהר ממה שאתה מבקש, אתה עלול לקבל אותו....
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מה אתם חושבים ?