ראפטינג, גופות ושאר ירקות

בוקר היציאה לראפטינג היה בסימן שאלה אבל החלטנו שנקום, נשתה תה ונראה מה יהיה. הגענו לסוויסה יחד עם שאר האנשים וגילינו שלירן לא היחידה ! עוד ילד ועוד מישהי גם הקיאו כל אותו לילה והחליטו שייצאו ויראו לאן נושבות הרוחות וכך גם אנחנו עשינו. עוד באוטובוס בדרך לשם לירן הרגישה יותר טוב וכשהגענו לשם, כבר הרבה יותר טוב. הילד ולירן המשיכו והבחורה פרשה... בהגעה לנהר חזרתי שנה וחצי אחורה לפריקת טטרה/תובלתיצ בצבא. הורדנו המון ציוד מהאוטובוס, בין היתר סירות, משאבות, משוטים ועוד הרבה דברים אחרים והתחלנו, הבנים, לסדר הכל בזמן שהן, הבנות, הלכו להביא מים ולהכין ארוחת צהריים. חזרה לימים טובים יותר (ואל תצאי מהמטבח !). אחרי עבודה שלא תבייש את שייטת 13 ( שאגב היה איתנו שייט שנראה דיי עייף אחרי הכל) סיימנו את העבודה וישבנו לאכול צהרייפ. אחרי תדרוך קצר וחלוקה לסירות יצאנו לדרך. ביום הראשון שטנו שעתיים שהיו ממש כיפייות ונחמדות עם שתי נפילות גדולות ומים גועשים לאורך כמעט כל הדרך. הגענו לאיזור המחנה של אותו יום והקמנו אוהלים ללילה ושוב הבנות הלכו לעזור בארוחת הערב. לקראת השעה 5 לערך התחיל לרדת גשם שלא הפסיק עד 7. בזמן הגשם היינו כולנו תחת בד ארוך ושיחקנו קלפים, אכלנו ולימדנו גרמני לדבר קצת עברית. יום שני של הראפטינג התחיל בהשכמה מוקדמת, ארוחת בוקר, קיפול ציוד ויציאה לדרך. 6 שעות של ראפטינג עם הפסקת צהריים באמצע, הרבה הפסקות מחתירה, כמה נפילות מגניבות, מים יחסית רגועים ושחייה במים חלק מהזמן... בנהר ה״קאליגנדקי״, בגלל קדשותו, נוהגים לשרוף גופות. בדרכנו ראינו כמה שירפות גופות על גדות הנחל ובמהלך הדרך, בלי קשר לשריפת הגופות, ראינו גופה צפה של אישה. הדבר לא ריגש את הנפאלים והם אמרו שזה קורה לפעמים ואין זה מעניין אף אחד שם ולכן גם המשטרה לא יעשו עם שה יותר מדי... נפאל... בסוף היום הגענו למחנה בסביבות 16:00, הקמנו אוהלים ובערך אותו סדר יום של היום הקודם.. בערב הייתה מדורה יחד עם שירים וריקודים אסל אנחנו באיזשהו שלב היינו גמורים וחתכנו לישון. בבוקר קמנו לראפטינג קצר של חצי שעה עד הגעה למקום ממנו סירת מנוע לקחה אותנו עד נקודת הסיום (המים לאחר חצי השעה הפכו שקטים מאוד עד הסוף). עד שהסירה התחילה לנוע יצאנו לסיבוב בכפר שהיא עגנה בו. בדרך לכפר ראינו מקדש סלע שרצינו ללכת לראות. התחלנו ללכת אני, לירן ועוד שלושה לראותו. בעודנו הולכים שמחים ומאושרים חלפנו על פני זקנה מוזרה. הזקנה ביקשה ממני, לפי הבנתי, כסף. ואחרי שאמרתי לה שאין לי היא נתנה לי מאין חצי מכה חצי ליטוף על היד. ״ מוזר״ אמרתי ומהשכתי ללכת בעוד היא ביקשה גם מהאחרים כסף אך לא עשתה להם כלום. מה שכן עשתה היה לעקוב אחרינו כל הדרך למקדש ולמלמל משהו שנשמע כמו כישוף. הגענו למקדש ונכנסנו אליו, הזקנה עצרה כ10 מטרים ממנו וחיכתה שנצא. כשיצאנו הנא התקרבה אלי ונתנה לי עוד שתי מכות כמו מקודם ואחרי האגרוף לפרצוף שהיא קיבלה היא התרחקה... או שלא... מן הסתם לא עשיתי לה כלום כי היא הייתה זקנה בת 70+ והמשכתי קדימה. ככל שהגברנו קצב כך גם היא הגבירה עד שהגענו קרוב לסירה והיא החליטה שהספיק לה... חוויה מעניינת.. סירת המנוע לקחה אותנו עד האוטובוס ואחרי העלאת הציוד וארוחת הצהריים יצאנו חזרה לפוקרה. נסיעה של 5 שעות נוראיות באוטובוס. אחרי הנסיעה, שבכל רגע ממנה הייתה לי בחילה, הגענו שוב לפוקרה וקבענו להיפגש ב21:00 לראות את הסרט שהכינו לנו בראפטינג. לפני הסרט הלכנו לאכול במסעדה קטנה מומו ועוד סנדויץ והמבורגר עוף ויצאנו לדרכנו מלאי ציפייה לראות את הסרט. סרט ארוך (כחצי שעה) ומייגע שמראה אותנו אוכלים, יושבים, קמים, מדברים, מקימים אוהלים, מפרקים אוהלים ובין לבין טיפ טיפה מים וראפטינג. בכל הסרט הטמעה של סגנונות מוזיקה שונים ומשונים החל מפופ, כלה ברוק ועד death metal... הלכנו לישון. באמצע הלילה קמתי ומאותו רגע השלמתי את הנבואה, שלירן התחילה להגשים, רק מהצד השני...