זוכרים את הבלוג ששכתבתי בזמנו ?

אז הנה ההמשך....

רכס ההימלאיה

לירן לא ישנה טוב כל אותו הלילה ולא בכדי. שינה בגובה 5160 מטרים היא לא פשוטה ומאוד קשה לנשום בצורה סדירה. השכמה ב-4:30 לפנות בוקר, כשלירן מרגישה לא טוב, ויציאה לכיוון פסגת ה"קאלה פטאר"- 400 מטרים מעל גורקצ'פ. יצאנו שוב ללא ציוד אך בגלל שלירן לא ישנה והרגישה על הפנים היא חזרה. אני המשכתי. פסגת "קאלה פטאר" היא פסגה של הר נמוך בגובה 5550 מטרים שממנו אפשר לראות בבירור את פסגת הר אוורסט ואת כל רכס הרי ההימלאיה באופן מדהים וצלול (במידה ונפלתם על יום טוב). טיפסתי את 400 המטרים בזמן שיא של שעה וחצי, והנוף שהתגלה מולי היה המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל בתמורה לטיפוס. פסגת האברסט בשנייה שלפני זריחה ובשנייה שאחריה כאילו מסתכלת עלי, קורצת לי ואומרת "בוקר טוב אחי" כשכל שאר פסגות ההמילאיה מחבקות אחת את השניה ונושאות מבט שופע הערצה אליה. בהחלט מחזה מדהים.

השחור עם הענן מעליו- זה הבחור...

מכאן המשך הטרק שלנו היה לכיוון מעבר "צ'ו-לה".
בחזרה מהפסגה פגשתי את לירן מרגישה קצת יותר טוב. אכלנו ארוחת בוקר והתחלנו את ההליכה חזרה למטה עד קצת מתחת ללובוצ'ה וקצת מעל דוקלה, שם פנינו מערבה לכיוון הכפר "דזונגלה". כעבור כ-5 שעות מהיציאה מגורקצ'פ הגענו לדזונגלה. הליכה בשביל מקביל להר "אמה-דאבלם" הפכה את חמשת השעות ללא מורגשות בשל הר מושלג ואדיר שנשאנו את עינינו אליו כל אותה הליכה. בהגיענו לדזונגלה פנינו לג"ה מרשים וגדול וניסינו את מזלנו עם הדיל הישראלי. עבד ! הכפר עצמו מדהים ביופיו ונראה כאילו יושב על צוק ממש על סף תהום. בגלל המקום המדהים, הג"ה הגדול, בעל הבית הנחמד והרצון לתת לגוף לנוח- החלטנו להישאר יום נוסף במקום. יום המנוחה הגיע בול בזמן ! מזג אויר מדהים ונוח בלי טיפת שלג/גשם/ברד, שמיים נקיים ושמש טובה וחזקה.. לא יכולנו לבקש יותר מזה ליום המנוחה שלנו. אבל למה שקרה יום אחרי, אף אחד לא יכול היה להכין אותנו.
יקיצה מוקדמת ב-6:30 לקראת חציית מעבר צ'ו-לה. בוקר מושלג. שלג בכל פינה. בכל זאת החלטנו לצאת לדרך יחד עם חבורה גדולה של אנשים. לא עברו 10 דקות ושלג התחיל לרדת. הליכה בתוך שלג וכששלג יורד עליך הינה הליכה קצת בעייתית ולא נעימה שכן, אתה מתחיל להירטב בכל חלק בגוף וגם בגדי ה"גורטקס"/חסיני מים שאמורים לשמור עליך ממים לא מצליחים להתמודד באופן מושלם מולו. "לא נורא" אמרנו והמשכנו, "עוד מעט המעבר מגיע". במהלך הזמן השלג שהמשיך לרדת הגביר את קצבו וחוזקו עד שהפך לסופת שלג של ממש. הדרך הייתה קשה גם ככה, וכשהוא התגבר היא הפכה לכמעט בלתי אפשרית. אבל המשכנו. בשלב מסויים ההליכה בעלייה התחלפה בטיפוס- בולדרים גדולים ושחורים מכוסים בשלג צחור וקרח שצבעו על גבול הכחול הופיעו מולנו בלי התראה מוקדמת, וזה אילץ אותנו להכניס את מקלות ההליכה לתיק ולהתחיל להשתמש בידיים כדי לטפס עליהם. לכל אורך הדרך ללירן כאב הראש וכשהתחלנו לטפס על הבולדרים הם רק הלכו והחמירו. 100 מטרים (גובה) לפני המעבר, לירן מתיישבת בשלג. "לא יכולה לזוז". לירן חטפה מחלת גבהים קשה המלווה בכאב ראש, בילבול, בחילה ושמיעת צפצוף באזניים. אנחנו, לתומנו, חשבנו שאולי עוד נוכל לטפס את מה שנשאר ואז בכל מקרה נתחיל לרדת. סקוטי נחמד הציע לנו שיקח את התיק של לירן והמדריך שלו ייסחב את התיק שלו, אך עם זאת הוא אמר לנו, שבמקרה של לירן הוא מציע להסתובב במקום ולרדת מיד חזרה לדזונגלה ! נשמענו לעצתו. התחלנו את הירידה חזרה כששני התיקים עלי. אנחנו יורדים את אותם בולדרים ענקיים וחלקלקים (החלקנו בהם לא פעם ולא 5 פעמים) כשסופת השלגים רק הולכת ומתגברת. כל אותו איזור שהלכנו בו היה ללא שביל ברור אלא מלא עקבות של פורטרים. העקבות התמלאו שלג. בסופה הזו שלא ראינו 3 מטרים קדימה הלכנו לאיבוד. עלינו לנקודת גובה כזו ואחרת על מנת לנסות למצוא רמז למיקומנו אבל לא ראינו שום דבר, צעקות "Hello" ו-"Help" ממש כמו בסרטים לא עזרו מאומה. אחרי כשעה מצאנו נהר קטן שזכרנו, ולפי המפה ראינו היכן ממוקם הכפר לעומתו. התחלנו ללכת עם הנהר ולעלות צפונה ולגובה ממנו- שם היה ממוקם הכפר בערך לפי הזיכרון. כל אותו הזמן רצו חששות אצל שנינו על מה יקרה אם נאלץ להעביר את הלילה באיזור, אולי כדאי למצוא סוג של מחסה ואולי להתקשר לביטוח שיזעיקו עזרה (מה שבכל מקרה לא באמת היה אפשרי- אין טיפת קליטה).. מצבה של לירן כבר חזר להיות טוב כפי שהיה והיא לקחה ממני את התיק בחזרה, בערך באותו זמן כשאני על נקודת גובה זיהיתי פורטר שהולך מרחק קצר מאיתנו ! תפסנו אותו (נראה לי שכך הוא הרגיש) והוא הוביל אותנו בדרך-לא דרך חזרה לדזונגלה. כך, לאחר שעה וחצי-שעתיים של התברברות בהרים, הגענו לדזונגלה.
לאחר התייבשות, התחממות, ארוחה טובה, תה בטעם תפוח ושינה מצויינת בעל הג"ה הנחמד לא לקח סיכון ושלח איתנו את שני בניו שייקחו אותנו חזרה למטה ל"פנגבוצ'ה". הבנים לקחו אותנו בקיצור דרך לא ייאמן שקיצר לנו יומיים ליום אחד ! אחרי הפסקת שוקו באחד הכפרים וירידה ארוכה הגענו לפנגבוצ'ה, שם נפרדנו, הודנו לילדים והתמקמנו באחד הג"ה. לאחר 5 לילות ו-6 ימים נטולי מקלחת וריח טוב, זכינו בזרם (אמנם חלש) של מים רותחים וסבון. יותר מזה לא יכולנו לבקש...

לפני

אחרי

צונן...