אחרי אותם ימים וציפייה מתמשכת לשינוי- הגיע היום ! הטיסה להונג קונג ! לא ידענו בדיוק למה לצפות מהונג קונג.. מצד אחד שמענו עליה שהיא מאוד מתקדמת ומודרנית, ומצד שני הונג קונג היא למעשה חלק מסין כך שהדמיון למה ששמענו על סין חייב להתבטא גם בה.. לא ? לא נותר לנו אלא לחכות ולראות.
ביום הטיסה קמנו מוקדם בבוקר, הלכנו לסוויסה להיפרד מביבי (שהיה ממש עצוב שעזבנו.. על אמת) ותפסנו מונית לשדה התעופה. כמו כל דבר בנפאל, גם שדה התעופה פרימיטיבי לאין שיעור, עם בדיקה בטחונית שהייתה מביישת את סומליה. אם אתה מספיק "גבר" או "אח" איתם, לא תהיה לך שום בעיה להעביר אקדח, רימון או מסוק בבדיקה הזאת. "אולמות" השדה הם ללא מיזוג אוויר ובמקום זאת ישנם מאווררי תקרה. אחרי המתנה קצרה הגיעה הטיסה; בטיסה היינו המערביים היחידם מה שהיה לי מאוד מוזר מפני שעל פי הסיפורים של הנפאלים, לרובם אין כסף לצאת מהמדינה ובטח שלא בטיסה. אבל בכל מקרה זה היה לנו נחמד מכיוון שבכל פעם שדיברו באנגלית הרגשנו שהם פונים ישירות אלינו. הטיסה להונג קונג הייתה עד אותו רגע הטיסה הטובה ביותר בה טסנו (איי פעם)- בטיסה חילקו בירות בחינם (3 לי ו-2 ללירן, בלי שביקשנו) ובוטנים ממולחים (דבר נהדר שכמעט ולא קיים כבר בפאבים הישראלים).. פאב בעננים. כעבור 5 שעות טיסה נהדרות, ללא אזניים סתומות ועם ראש טוב, נחתנו בהונג קונג.
אם היה לנו איזשהו ספק לגבי איך הונג קונג תראה לעומת נפאל, הוא מיד נעלם כשירדנו לשדה התעופה. שדה ענק (עם מיזוג אוויר), הליכונים שלוקחים אותך לכל נקודה בשדה, מערכת כריזה באנגלית, והשינוי הגדול ביותר הוא ללא ספק המערכות הממוחשבות. לאחר שלקחנו את התיקים הגענו לסוג של מרכז תיירות קטן בו הייתה הונג-קונגית חביבה שדיברה באנגלית רהוטה והסבירה לנו איזה קו אנו צריכים לקחת כדי להגיע להוסטל שלנו, ובנוסף נתנה גם להשתמש בטלפון בחיני-חינם על מנת להזמין מקום. עם היציאה לאולם הקבלה, רכשנו כל אחד כרטיס "אוקטופוס"- כרטיס בו משתמשים בתחנות המטרו, האוטובוסים ובהרבה מן החנויות והמסעדות. ביציאה לתחנת האוטובוסים, שהייתה במרחק שבין 2 ל-3 מטרים מהשדה, נדהמנו לראות ולגלות שמדובר באוטובוסים חדשים ומטורפים שכללו בכל אחד ואחד מהם חיבור אינטרנט אלחוטי ומערכת כריזה בסינית ובאנגלית. ביציאה מהתחנה כבר זכינו לטעימה קטנה מהונג קונג- מערכת כבישים גדולה המשתרעת קילומטרים על קילומטרים ללא שבריר פגם ! נסיעה חלקה, ובניגוד לנפאל, ללא צפירה אחת מיותרת. בנייני ענק הנראים ממרחק נוצצים מנורות הנאון והלדים עם כתובות ושמות של מותגי אופנה ורכב מפורסמים. הלם תרבות all over again...
הונג קונג מחולקת לאיים: האי המרכזי הוא "הונג קונג" ומסביב יש את "קאולון", "האיים החיצוניים" ו"הטריטוריות החדשות". בעודנו נוסעים באוטובוס, עברנו מאי לאי באמצעות גשרי ענק, ובהגעה לאי הונג קונג חזרתי באחת לגיל 13- טיול בר המצווה בניו-יורק. מרחוק לא מצליחים להבין כמה הבניינים האלה גדולים וכמה אורות הנאון והלדים משתלטים בנוכחותם על המקום. הגענו בסביבות 22:30 לתחנה בה היינו צריכים לרדת. המקום נראה כאילו השעה 6 בערב; אלפי אנשים אנשים שטפו את הרחובות, כל החנויות, המסעדות והפאבים פתוחים ללא יוצא מן הכלל, והכל בקצב מהיר שלא יצא לי להרגיש מעולם.
ההבדל התרבותי בין נפאל להונג קונג השאיר אותנו אלומי פה. המעבר ממונית הפלסטיק החורקת למטרו והאוטובוס החדישים, מקצב חיים איטי וצולע לדו"ח מהירות על 270 היה מטריף חושים.
לאחר שמצאנו את המלון יצאנו לסיבוב באיזור, ולהפתעתנו גילינו שיש כיכר מסוימת ששמה הוא "כיכר הזמנים" (Times Square).. אין ספק שהגענו לניו יורק ה"קטנה"...
ביום הטיסה קמנו מוקדם בבוקר, הלכנו לסוויסה להיפרד מביבי (שהיה ממש עצוב שעזבנו.. על אמת) ותפסנו מונית לשדה התעופה. כמו כל דבר בנפאל, גם שדה התעופה פרימיטיבי לאין שיעור, עם בדיקה בטחונית שהייתה מביישת את סומליה. אם אתה מספיק "גבר" או "אח" איתם, לא תהיה לך שום בעיה להעביר אקדח, רימון או מסוק בבדיקה הזאת. "אולמות" השדה הם ללא מיזוג אוויר ובמקום זאת ישנם מאווררי תקרה. אחרי המתנה קצרה הגיעה הטיסה; בטיסה היינו המערביים היחידם מה שהיה לי מאוד מוזר מפני שעל פי הסיפורים של הנפאלים, לרובם אין כסף לצאת מהמדינה ובטח שלא בטיסה. אבל בכל מקרה זה היה לנו נחמד מכיוון שבכל פעם שדיברו באנגלית הרגשנו שהם פונים ישירות אלינו. הטיסה להונג קונג הייתה עד אותו רגע הטיסה הטובה ביותר בה טסנו (איי פעם)- בטיסה חילקו בירות בחינם (3 לי ו-2 ללירן, בלי שביקשנו) ובוטנים ממולחים (דבר נהדר שכמעט ולא קיים כבר בפאבים הישראלים).. פאב בעננים. כעבור 5 שעות טיסה נהדרות, ללא אזניים סתומות ועם ראש טוב, נחתנו בהונג קונג.
אם היה לנו איזשהו ספק לגבי איך הונג קונג תראה לעומת נפאל, הוא מיד נעלם כשירדנו לשדה התעופה. שדה ענק (עם מיזוג אוויר), הליכונים שלוקחים אותך לכל נקודה בשדה, מערכת כריזה באנגלית, והשינוי הגדול ביותר הוא ללא ספק המערכות הממוחשבות. לאחר שלקחנו את התיקים הגענו לסוג של מרכז תיירות קטן בו הייתה הונג-קונגית חביבה שדיברה באנגלית רהוטה והסבירה לנו איזה קו אנו צריכים לקחת כדי להגיע להוסטל שלנו, ובנוסף נתנה גם להשתמש בטלפון בחיני-חינם על מנת להזמין מקום. עם היציאה לאולם הקבלה, רכשנו כל אחד כרטיס "אוקטופוס"- כרטיס בו משתמשים בתחנות המטרו, האוטובוסים ובהרבה מן החנויות והמסעדות. ביציאה לתחנת האוטובוסים, שהייתה במרחק שבין 2 ל-3 מטרים מהשדה, נדהמנו לראות ולגלות שמדובר באוטובוסים חדשים ומטורפים שכללו בכל אחד ואחד מהם חיבור אינטרנט אלחוטי ומערכת כריזה בסינית ובאנגלית. ביציאה מהתחנה כבר זכינו לטעימה קטנה מהונג קונג- מערכת כבישים גדולה המשתרעת קילומטרים על קילומטרים ללא שבריר פגם ! נסיעה חלקה, ובניגוד לנפאל, ללא צפירה אחת מיותרת. בנייני ענק הנראים ממרחק נוצצים מנורות הנאון והלדים עם כתובות ושמות של מותגי אופנה ורכב מפורסמים. הלם תרבות all over again...
הונג קונג מחולקת לאיים: האי המרכזי הוא "הונג קונג" ומסביב יש את "קאולון", "האיים החיצוניים" ו"הטריטוריות החדשות". בעודנו נוסעים באוטובוס, עברנו מאי לאי באמצעות גשרי ענק, ובהגעה לאי הונג קונג חזרתי באחת לגיל 13- טיול בר המצווה בניו-יורק. מרחוק לא מצליחים להבין כמה הבניינים האלה גדולים וכמה אורות הנאון והלדים משתלטים בנוכחותם על המקום. הגענו בסביבות 22:30 לתחנה בה היינו צריכים לרדת. המקום נראה כאילו השעה 6 בערב; אלפי אנשים אנשים שטפו את הרחובות, כל החנויות, המסעדות והפאבים פתוחים ללא יוצא מן הכלל, והכל בקצב מהיר שלא יצא לי להרגיש מעולם.
ההבדל התרבותי בין נפאל להונג קונג השאיר אותנו אלומי פה. המעבר ממונית הפלסטיק החורקת למטרו והאוטובוס החדישים, מקצב חיים איטי וצולע לדו"ח מהירות על 270 היה מטריף חושים.
לאחר שמצאנו את המלון יצאנו לסיבוב באיזור, ולהפתעתנו גילינו שיש כיכר מסוימת ששמה הוא "כיכר הזמנים" (Times Square).. אין ספק שהגענו לניו יורק ה"קטנה"...
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מה אתם חושבים ?