הגענו ביום המדובר לסוויסה ב08:00 ועלינו על ואן לעיירה הראשונה ממנה יוצאים לטרק- בסי סאהר. הואן המרווח ובו מקום ל20 אנשים התמלא אט אט וכיאה לנפאל הגיע ל35 אנשים, שיחד עם המוזיקה הנפאלית שהנהג דאג שנשמע בווליום של מסיבת טבע, הפך את 5 שעות הנסיעה לכיף גדול... אבל כבר התחלנו להתרגל.. הגענו לבסי סאהר ובגלל השעה המאוחרת יחסית להתחלת טיול רגלי, החלטנו לקחת ג׳יפ לכפר הראשון. הגענו לאחר כשעתיים לכפר ״סנגה״. כפר מדהים השוכן בסמוך למפל מים גדול הנשפך לנהר (שהמשיך איתנו כמעט לכל אורך הטרק). הגענו לגסט האוס הראשון שהציע לנו חדר ב-250 רופי, אבל סחבק אינו פראייר.. כבר בארץ שמעתי על עסקה מוזרה שהגסטהאוסים בטרקים מסכימים לה - החדר בחינם והאוכל בכסף ! כמובן שניסיתי את העסקה והיא עבדה ! בעל הגסטהאוס הסכים מייד למה שבדיעבד התברר שנקרא ״הדיל הישראלי״. הסתובבות קצרה במקום, ארוחת ערב, מקלחת חמה (מאוד להפתעתנו) ולמיטה. השכמה מוקדמת ב-06:00, ארוחת בוקר ויציאה לעיירה הבאה - ״טאל״. הליכה מדהימה עם נופים שכל ספר עב כרס לא יספיק לתאר במילים, ומפלים כל 5 דקות מהם מילאנו את בקבוקי המים שלנו ועשינו הפסקות קפה ותמרים (באדיבות רונית שדה) בהם. המשך הליכה ועלייה בגובה של כ-700 מטרים הביאה אותנו לצומת דרכים ודילמה שהכרעתה השאירה אותנו מצולקים ומלומדים. הגענו בסביבות השעה 10:30 לגשר המוביל לדרך לכפר טאל ונאמר לנו שתוך שעתיים וקצת נגיע לשם, אמרנו אחד לשני ״מה נעשה מ12:30 בטאל ?! חבל על הזמן, בוא נעשה עוד יום !״. מה שהפתיע הוא שההצעה הגיעה מטיילת העל, המרחפת על הרים - לירן ״פאקינג״ שדה. הסכמתי עם ההצעה, ויתרנו על הגשר והתחלנו ללכת לכפר ״דאנקיו״ שלפי נפאלי מקומי צריך להיות כשעתיים מ״טאל״. לקח נוסף וחשוב שלמדנו הוא שנפאלים מחשבים זמנים לפי שעון מיוחד מאוד שנמצא במוחו של כל אחד ואחד מהם ונוטה לסטות מהזמן האמיתי בין שעתיים ל-8 שעות... אחרי הליכה מייסרת ועלייה של עוד 500 מטרים, הגענו ל״דאנקיו״ שחוטים מעייפות, תפוסים בכל שריר שקיים ברגל ורעבים בטירוף. התיישבנו בגסט האוס שכמובן הסכים לדיל הישראלי והזמנו לאכול. לקח לו ״רק״ שעה להכין ספגטי עם טונה או משהו כזה אבל בנפאל כמו בנפאל צריך סבלנות להכל. פגשנו עוד ישראלים בגסטהאוס שהגענו אליו בסביבות 17:00 אבל היינו כל כך עייפים שהתקלחנו ועפנו לישון.יקיצה מוקדמת, ומאוד לא טבעית, והתחלת הליכה לכפר הבא. הקור כבר מתחיל לאט לאט לתפוס והעליות נהיות טיפה יותר חדות אבל הנופים והמראות של פסגות מכוסות שלג ומפלים שוצפים לצד קניונים קטנים שווים הכל. במהלך ההליכה גילינו משהו קצת מוזר על עצמנו- בכל פעם שאנחנו עושים עצירה ארוכה ומסיימים אותה, אנו נעמדים, הולכים בין 2 ל-3 צעדים ומגיעים לכפר... עניין מוזר שחזר על עצמו הרבה פעמים במהלך הטרק. בכל מקרה במהלך ההפסקה שכנ״ל, פגשנו בשלושה חבר׳ה ישראלים (שליוו אותנו מאותו הרגע עד סוף הטיול): עמית, ניר וירדן שהלכו עם שני פורטרים ואמרו שהם מביאים אותם בכל פעם לגסטהאוסים מצויינים. קבענו שבכפר הבא הם יחכו לנו בכניסה לגסטהאוס. הגענו לכפר ובהחלט המקום ענה על הציפיות. יצאנו להסתובב באיזור חדורי מטרה למצוא סוכר לפקל קפה. מצאנו ! ומה שעוד מצאנו הן עוגיות בשם שוקו פאי שהפכו את הטיול להרבה יותר נחמד. בדרך חזרה התחיל לרדת עלינו שלג (פעם ראשונה בשביל שנינו) וחזרנו לגסטהאוס. בערב התכנסנו כולנו עם עוד שתי ישראליות, שחזרו בגלל מחלת גבהים, בחדר האוכל ושם לימדתי את הבורים את המשחק שלאחריו אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור : ״שלום לנסיך״. אחרי המשחק וארוחת דאלבאט הלכנו לישון לקראת יום המחר. הכמה ימים שלאחר מכן התנהלו באופן דומה לימים שעברנו עד אז, עם נופים מדהימים שממשיכים להיחשף אלינו, התחלת הליכה בשלג, קריאה, יניב, רמי, דאלבאט ומרק שום (תרופה טבעית ומונעת למחלת גבהים). עברנו בכפרים: פיסאנג, בראקה ובמנאנג (פה הפסיק הדיל הישראלי).
במנאנג נשארנו עוד לילה על מנת להתרגל לגובה, בכל זאת 3.5 קילומטרים מעל פני הים לא באים ברגל... או שבעצם כן......................
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
מה אתם חושבים ?