דברים מפי מערבי טיפוסי שהגיע הרגע לנפאל

נפאל ארץ הנפלאות, השפע, הנהרות הרוגע והשלווה.. זה בוודאי המשפט האחרון שיכולתי להעלות בראשי ברגע שנגעו רגליי באדמה נפאלית.
הנחיתה בקטמנדו על אף השקט היחסי שבשדה התעופה הייתה רועמת במיוחד (בעיקר ללירן). ברגע היציאה מהנמל, מכת ארבה של נהגי מוניות חדורי מטרה שעטה לכיוונינו ואנחנו בתימרונים מתוחכמים הצלחנו להמילט מהם.. מאות אם לא אלפי הצעות מחיר בטווחים שונים נשלחו לכיוונינו: ״1000 רופי לטאמל, 700 רופי לטאמל, 10 דולר לבית חבד, 1200 רופי לסוויסה...״ ועוד ועוד. מתוך ההמולה והשוק מישהו היה צריך לקחת את המושכות לידיים ומכיוון שקצת קראתי על נפאל, הנחיתה, הנהגים והמחירים, את המושכות סחבק לקח שכן לירן כמעט לקחה את המטוס חזרה הביתה. התחברנו לעוד שני ישראלים ולקחנו מונית לסוויסה ב600 רופי. אם מישהו חשב שהצבא יכול להכין אותו להכל, הוא כנראה לא נתקל בנהגי מונית נפאליים ויותר מזה בדרכים הנפאליות. רבעי כבישים בשילוב עם סלעים, אבנים, בורות, פרות, פרות מתות וכל הבא ליד מרכיבים את נתיבי הנסיעה הנפאלים. כל זה יחד עם זאת שלא היינו רגילים לנסיעה בצד השמאלי של הכביש, לחושך המטורף שיש פה בלילה ושעוד נפאלי ישב בין הנהג לנוסע משמאל (על מוט ההילוכים) גרמו לנסיעה הזו להיות הנסיעה החוויתית ביותר שהייתה לי (רכבות הרים, נסיעה בטנק והתהפכות עם טנק- כלום ושום דבר). לבסוף הגענו לטאמל (האיזור התיירותי של קטמנדו). יציאה מהמונית חשפה לענינו מראות מדהימים ! ברגע שדרכה רגלי בטאמל רץ אלי ילד קטן כבן 6 ובבכי תמרורים, מזוייף עד כדי גיחוך, התחנן לכסף ולאחר שהעפתי אותו ממני עבר בין שלושת האחרים בנסיון להוציא מהם רופי מסכן. לירן לא ממש יכלה לעכל את כל מה שקורה סביבה וכשהגיע תורה לסרב לילד, היה זה מראה מלבב... אני חושב שבשלב כלשהו הילד רצה להביא לה כמה רופי.. אחרי סצינת המונית הלכנו לסוכנות סוויסה- סוכנות נסיעות שעוזרת שנים לישראלים בכל מה שהם צריכים מרגע הנחיתה עד רגע העזיבה. על אף השעה המאוחרת (23:30 בערך) הם פתחו את הסוכנות, נתנו לנו לשים את התיקים בזמן שאנחנו הולכים לחפש לנו ״מלון״ לישון בו את הלילה. עם היציאה מהסוכנות הציעו לנו בפעם הראשונה לקנות סמים (מיותר לציין שזו לא הייתה הפעם האחרונה.. רחוק מזה). התחלנו בחיפושים אחר מלון/אכסנייה/הוסטל/קורת גג כלשהי והגענו להוסטל ״ליליס״. אחרי התמקחות קצרה הצלחנו להשיג חדר ללילה ב-550 רופי, מחיר מצוין לשעה שבה הגענו ולזה שאנחנו מאוד צעירים בעולם הטיולים. אם זה היה ספר הייתי מקדיש פרק שלם לתיאור החדר שבו ישנו את הלילה הראשון שלנו בנפאל אך אעשה זאת בקצרה. הכניסה לחדר מלווה בריח שבין עשן סיגריות לפח זבל כשבאמצע מתגנבים ריחות שריפה וביוב שעלה על גדותיו. על המיטה שלי חורי סיגריות, כתמים בצבעים שונים וגוון ״אוף וויט״ כללי. המים במקלחת בריח קשה להגדרה והטמפרטורה החמה שהבטיחו לנו מהם קצת קשה למציאה. ה״מזרן״ שלנו היה מורכב משמיכה וקרש והכרית, לבנה בהסוואה. פרסנו עח המיטה את הציפות שהבאנו בחכמה רבה (בלי ציניות) איתנו, נכנסו לתוכן ונרדמנו.. אכן ערב טראומתי לכל הדעות
אבל, אם לצטט את שלום חנוך, ״תמיד הכי חשוך לפני עלות השחר״...