העלייה, הירידה ומה שביניהן

לא לשווא נשארנו יום נוסף במאננג... ביום שלאחר יום המנוחה התחלנו את ההליכה . האויר קצת קשה יותר לנשימה ומכך הדרך קשה יותר ויש צורך ביותר הפסקות. לאחר כ-5 שעות הגענו לכפר ״יאק קרקה״- בו סדר יום רגיל, שינה והשכמה מוקדמת לקראת טיפוס לגובה 4500 מטרים (מגובה 4000 מטרים). האויר פה כבר כמעט בלתי נסבל וההליכה נהייתה הרבה יותר קשה. לאחר המה שעות ואינספור הפסקות הגענו ל״ט׳רונג פדי״- ״פדי״ בנפאלית הוא המקום ממנו מתחילים לטפס הר לגובה רב, ״ט׳רונג״ הוא שם ההר. בטרונג פדי כבר חזר הדיל הישראלי ושם הלכנו לישון מוקדם במיוחד לקראת השכמה מוקדמת במיוחד. השכמנו קום ב-4:30 לפנות בוקר לקראת יציאה בסביבות 6:00 בבוקר. העלייה הייתה קשה להחריד ! עלייה חדה ולא מתונה בעליל מלאה בקרח ושלג, אויר בלתי נסבל וזו הייתה הפעם הראשונה בה הרגשתי את המשקל על הגב. לאחר הרבה הפסקות וקצת הליכה ביניהן, הרבה מחשבות כניעה מצד לירן, נופים עוצרי נשימה (תרתי משמע) וקילומטר ו27 מטר הגענו ל״פס״ (מעבר גדול בין 3 הרים ענקיים). המעבר היה כל כך מושלג שלא ראו את השלט המפורסם שלו (בגובה 1.5 מטרים) כי היה מכוסה שלג... לירן חטפה בדרך כאב ראש חד וברגע שהתחלנו לרדת הוא עבר ממנה אלי... הירידה מהפס, לדעתי, הייתה קשה בהרבה מהעלייה. הצורך לבלום את עצמי בכל צעד הפך את 1620 המטרים לנוראיים וסיפקו לי כאב ברכיים חמור. בסוף הירידה אחרי גלבה בשלג לכל אחד הגענו לכפר ״מוקטינט״. עיירה יפה לצד מקדש טיבט המפורסמת במלון ״בוב מארלי״, אליו הלכנו, והנוף המדברי השונה בתכלית מכל מה שראינו עד עכשיו. במלון הייתה מקלחת רותחת, מוזיקה טובה ואווירה מדהימה. הזמנו ארוחת ערב דשנה, כיאה למי שעבר את הפס, יחד עם כל הישראלים שיחקנו קלפים ונהננו בטירוף! יום לאחר מכן התחלנו את ההליכה (ירידה) ל״ג׳ומסום״. הירידה המלווה בנוף מדברי וקניונים ענקיים הייתה מאוד נחמדה עד הרגע שהתחילו הרוחות... רוחות חזקות שיוצרות מערבולות חול שעפו עלינו וג׳יפים רבים שהפכו את הדרך למאובקת במיוחד, דיי הרסו לנו את ההליכה ושינו אותה ללא נחמדה בעליל. לאחר שלירן כמעט עפה ולי סטרו כמה אבנים בפרצוף, ניצלנו את הרגע בו עבר אוטובוס ועלינו עליו עד ל״ג׳ומסום״ (מרחק שעה הליכה/15 דקות נסיעה). מ״ג׳ומסום״ השכלנו ולקחנו אוטובוס ל״טאטופני״ יחד עם ניר וירדן. ״טאטופני״ משמעותה מים חמים שכן, היא מפורסמת במעיינות החמים שלה. על אף החום ששרר בחוץ החלטנו ללכת בכל מקרה למעיינות. שמחים ומאושרים הצטיידנו במגבת, בגד ים ומלא מצב רוח טוב והלכנו למעיינות ! כאשר הגענו התברר לנו שעשו טרנספר של הסחנה מהארץ ל״טאטופני״ רק שהקטינו אותו לכדי שתי בריכות קטנטנות מבטון ואת הערבים החליפו בעשרות נפאלים זכרים ומשופמים. החלטנו לוותר. היום בו הגענו לטאטופני היה ליל הסדר ומהישראלים שראינו ופגשנו, היינו שישה. החלטנו לעשות משהו לליל הסדר בצורת ארוחה גדולה שעולה הרבה כסף... בכל זאת יציאת מצרים... התכנסנו ב-20:00 לסעודה, ומחוץ למלון שלנו עברו חבורה של אנשים מבוגרים שסימנה לנו תנועות של כיפה על הראש. יצאתי אליהם והתברר שהם ישראלים (מן הסתם) שעורכים סוג של ליל סדר כמה מלונות מאיתנו ! קבענו להיפגש כחצי שעה מאותו הרגע. אחרי ארוחה, שהצדיקה את מחירה, הלכנו לעשות את ליל הסדר, שבשום אופן לא היה קשור לסדר מסויים... עם זאת היו מצות, יין והגדות ככה שהייתה אווירת ליל סדר (במיוחד שעשינו יציאת מצרים משלנו כמה ימים קודם). באווירה זו סיימנו את טרק האנפורנה לאחר 13 ימים, אלפי נופים ומראות מדהימים, כ-500 תמונות, חברים חדשים ורגעים בלתי נשכחים (סוף הוליוודי משהו)... מכאן הדרך הייתה חזרה לפוקרה..